"הדבש נגמר נשארתי עם הירח"

" זה סיפור על אישה אמיצה שלא וויתרה על הילדים ועל עצמה. הרחיקה עד בלגיה והלכה בעקבות האהבה שלה, שאיכזבה אותה. עברה טלטלות ונפרדה בצער מאנשים יקרים לליבה אך קמה מחוזקת ומחזקת את הסביבה שלה. איך היא עושה את זה? תקראו ותגלו.

את גילה הכרתי דרך הורי היא הייתה שכנה שלהם (ואפילו יותר מזה). בפעם הראשונה שראיתי אותה קינאתי בה (בטח היא תצחק כשהיא תקרא את זה) .

מולי עמדה אישה יפה מוקפדת בלבוש, מאופרת בטעם ומלאת אנרגיה צחוק והומור עצמי סוחף - ישר היה לנו חיבור.

היכולת שלה להסתכל על החיים בהומור גם כשקשה וכואב ועצוב - היממה אותי, רציתי להכיר אותה עוד.

אהבתי את הפתיחות שלה, את הרצון העז שלה לטרוף את העולם ולצחוק.

באחת השבתות כשהתארחנו אצל הורי אני בעלי ו 3 ילדינו , היא הגיעה וישבה איתנו בשולחן השבת.

נשאבתי לסיפורים שלה אבל לא רק , אלא לאופן שהיא מציגה אותם.

והיה לי חלום כזה לראיין אותה וללמוד ממנה עוד על החיים.

והנה זה קרה , גם ממרחק גדול שאני בראש העין עיר הג'חנונים ושוק ססגוני והיא בבלגיה היפה והקרה, הצטלבו דרכינו.

אז אתם מוזמנים לשבת בנוח ולהישאב לאישיות סוחפת ומדהימה כמו גילה.

את הראיון התחלתי בוידוי מרגש "גילה את כל כך חסרה לנו בנוף הישראלי".

למה החלטת לעבור לבלגיה?

" זה הגורל החליט לא אני" - היא אמרה והרחיבה.

לאחר החתונה נסענו לירח דבש באירופה , סיור חופים שכזה והתחנה האחרונה הייתה בלגיה.

ב 5 שנים הספקתי ללדת 3 ילדים עד שתפסתי את הפטנט איך לא עושים ( היא צוחקת).

לאחר 12 שנה גיליתי שבעלי הוא לא רק בעלי אלא שיש לו עוד " חברות נפש כאלו ואחרות" .

הסבלנות פקעה , הדבש נגמר ונותרתי עם הירח.

ומה עם הילדים?

בזמנו החוק הבלגי היה מאוד קפדני. עד כדי כך שאפילו לנסוע ארצה לבקר את הורי , נאלצתי לבקש אישור בשגרירות.

דבר נוסף , בגירושין דאז האמא קיבלה משמורת וזו הסיבה היחידה שהשאירה אותי בבלגיה.

ומאז עברו 52 שנה.

מה הערכים שעליהם את לא מוותרת?

" המשפחה שלי כמובן, ומיד אחריה הקשר ההדוק שלי עם הקהילה היהודית שלדאבוני הולכת ודועכת.

הייתי מאוד פעילה ולמעשה החזקתי את הקהילה בכל ליבי לאורך השנים.

היינו ביחד בשמחות, בחגים והכל בהווי ישראלי, שמח ייחודי ואופייני רק לי. לימדתי עברית את ילדי הקהילה וכמובן כל חג ושיריו מחממי הלב.

עד היום אני המתגרמת היחידה מעברית לאידיש, צרפתית ואנגלית".

מאיפה את שואבת את הכוחות אני שואלת אותה?

" ממל'ה את הכוחות אני שואבת מעצמי, וכל דבר משמח אותי - מין טבע שכזה"

מה מעציב אותך?

"המקרים שהעציבו אותי מאוד.

זה להתאלמן אחרי 40 שנות נישואין בשנית, שנים כל כך מאושרות.

ולהיפרד מאימי שהלכה לעולמה בגיל 105".

איך הקורונה השפיעה עלייך?

"סיבוך בלתי צפוי לעולם.

באופן אישי המוות לא מפחיד אותי. השאיפה היחידה שלי מאז ומתמיד היא לא לסבול.

וזה מה שמחזק אותי כאן בבלגיה : העדיפות להיות בקירבת הילדים.

שנה משוגעת ומאתגרת , מה את לומדת ממנה?

" מעולם לא הצלחתי לסרב, המילה "לא" אינה מופיעה בלקסיקון שלי, ואחרי 73 שנה אני מנסה לאמץ אותה , עדיין ללא הצלחה.

על אף המרחק הפיזי בין גילה לביני, אני מרגישה שהיא כאן לידי. יש לה יכולות מופלאות להעביר רגשות דרך הטכנולגיה הקרה והמרוחקת אי שם בגולה. היא מביאה את עצמה הכי אותנטי ואמיתי ואין דומה לה ( לפחות אני לא נתקלתי באנרגיות ובאשיות כמו שלה).

אני בגיל 38 לא מתקרבת לאנרגיות שיש לה, ואחרי כל מה שעברה. יש מה ללמוד ממנה.

ידעתי כמה היא מיוחדת אבל לא חשבתי שהיא עד כדי כך. אני מאחלת לעצמי וכן גם לכם הקוראים להגיע לגיל של גילה עם כאלו אמוציות , מסירות, פתיחות, תעוזה , והומור.

שאלתי אותה ומה את מאחלת לעצמך?

" להמשיך להכיל ולהוביל את עצמי ברגישות ובנחישות. ולאמץ אל חיקי את כל נפלאות החיים מה שנשאר מהם( היא צוחקת).

מהראיון עם גילה אני יוצאת הרבה יותר אופטימית ושמחה שבחרתי להסתכל על החיים בהומור.

ולך גילה אני מאחלת "ביג געזונט" ( או איך שאומרים את זה).