היום כל דבר קטן נכנס לסטורי – מה אכלנו, עם מי נפגשנו, איפה ביקרנו, ולקינוח צילום עם כוס קפה ומאפה ועוד יום עבודה שמתחיל לו בהפי הפי.
ומה היה פעם? פעם היינו פשוט מדברים, כן כן פשוט מדברים עם מילים ומשפטים, עוצרים, נושמים, מתווכחים, ממשיכים.
כשרציתי לשתף משהו אישי הייתי מדברת עם החברות הטובות שלי ומספרת להם את כל מה שעובר לי בראש – מי הסתכלה עלי במבט מוזר, מי התעלמה ממני בהפסקה, ומה דעתן על השמלה החדשה שקניתי (הם תמיד אמרו לי את האמת, גם אם זה היה מכוער ברמות... וזה היה מכוער ... ברמות)
לא היו טלפונים צמודים (עד שהגיע מנגו לא הפרי, הטלפון) לא היו התראות על הודעות, פשוט היינו קשובות ומעצבנות בו"ז , רק בלי הצפצופים מסביב.
היינו נפגשות אחרי בית הספר, בלי לצלם אחת את השניה.
היו ימים שלמים בלי קשר לעולם החיצון, המקסימום היה Mtv או vh1.
פשוט חיי חברה נטו. כשרבנו לא היינו מדברות למשך כמה שעות, ואז כל הסיפור היה נגמר , היינו מסתכלות אחת על השניה וכבר נקרעות מצחוק - לא היה צורך בהסברים ארוכים, פשוט היינו יודעות לשים את זה בצד ולחזור למה שחשוב באמת - החברות שלנו.
היינו אוספות מכתביות ריחניות או אלבום בולים (סיפרתי לבת שלי, היא לא הבינה מי אוסף בולים ולמה ביזבזתי על זה אלבום) לא היינו צריכות סטוריז בשביל להרגיש שאנחנו קיימות ושוות, הספיק לנו להיות ביחד.
זאת הייתה החברות האמיתית שלנו.
היו גם כל מיני שטויות שעשינו – צמידים וחוטים שיצרנו בעצמנו מדבק וצבעים - דברים הזויים.
לק לציפורניים - היה באופן קבוע טיפקס, או מדבקות עגולות של הקלסרים ששמים אותם כשהדף נקרע.
היו גם התמונות – תמונות אמיתיות שהיינו מצלמות במצלמת פילם, ומחכות שבוע עד שנאסוף אותם כדי לראות איך יצאנו (בדרך כלל לא טוב) שחצי מהתמונות היו שרופות וחצי מהם עם פס שחור למטה.
הייתה גם אופציה לבחור מט או מבריק - לא ראיתי הבדל, חוץ מזה שהתמונות המבריקות היו משאירות טביעת אצבע.
החיים של פעם היו הרבה יותר פשוטים – לא היו לנו לייקים, סטוריז או הודעות כל הזמן.
היינו פשוט חברות, עם כל הדרמות והשטויות, אבל הכי אמיתיות שיש.
Comments