ילדים זה אושר, זה שמחה, זה כיף – עד שהם חוזרים הביתה בצהריים.
כשהילדים שלי חוזרים מבית הספר אני נכנסת לכוננות שיא קולינרית.
הבית הופך למסעדת פועלים של טבח אחד, והשליחים כבר בדרך.
ואז הם מגיעים "שלום אמא, מה יש לאכול? אנחנו רעבים" – "אוכל", אני עונה להם.
מנסה למשוך עוד זמן, כי עובדי המטבח עזבו את העמדה ואין מי שינהל את הפס.
"איך היה לכם בבית הספר?" אני שואלת – "כיף", "ומה למדתם?" - "כלום".
ממש שיחה נעימה ופוריה, עם מלא מידע חדש בפנים.
ואז הבן האמצעי שלי שואל "אמא אני יכול לעזור לך להכין ארוחה?"
לא יודעת למה, אבל תמיד כשהוא שואל את זה, "הארוחה" נגמרת בקטסטרופה.
השיש נראה כאילו זה עתה סיימו לשפץ לי את המטבח, ובעלי המקצוע שכחו את חומרי הבניין שלהם.
הכיור מלא בחתיכות של ירקות, שאם הייתי אוספת אותם - בקלות היה אפשר להכין עוד מנה.
הרצפה מרוחה בכל מיני רטבים ושמנים שהשילוב בניהם הוא מקרי בהחלט.
והתוצאה? ארוחה קלאסית ל 2 זבובים.
אני מנסה לשכנע אותו שזה בסדר, אני כבר אכין את הארוחה והוא בטח עייף – לפעמים זה עובד ולפעמים לא, רוב הזמן זה לא.
הילדים שלי אוהבים הכל עם קטשופ. לחם עם קטשופ, זיתים עם קטשופ, קטשופ עם קטשופ.
בסיום הארוחה כל אחד מפנה את הצלחת שלו, ואני את של כולם ביחד.
עד לארוחה הבאה שמגיעה בעוד 3...2...1...
ואז הם שוב "אמא אני רעב" – אבל עכשיו אכלת, כן אבל אני רעב.
"תפתח את המקרר או את המגירה ותיקח לך משם משהו"
הוא פותח את המגירה המפוצצת ואומר "אבל אין מה לאכול"
ספוילר: אני אוהבת לאתגר את הילדים שלי - בכל פעם שהם אומרים לי שאין מה לאכול, אני אומרת להם:
"אם תמצאו את החטיף שאתם אוהבים, אני מרשה לכם לאכול אותו".
ואז מתחיל המרוץ! הם בודקים, מחפשים, פותחים דלתות ומגירות ולא מוצאים.
שכחתי לציין שבכלל לא החבאתי כלום, אני פשוט דואגת להם לפעילות גופנית – זה חשוב מאוד.
ואז כשהם כבר מתייאשים, אני אומרת להם "אוי כנראה שבאמת אין ושכחתי לקנות".
את ארוחת הערב אנחנו אוהבים לאכול ביחד כל המשפחה – לכל אחד יש את הכיסא הקבוע שלו וכולם יושבים מסביב לשולחן.
הקטן יושב בכיסא אוכל מרופד עם 4 כיווני אוויר, כך שהוא יכול להעיף כל מה שבא לו ליד (מרק, גבינה, ביצה, מכונת כביסה, מקרר, ספה, ארון, שולחן), והיתר פשוט נהנים מארוחה משפחתית שבה כל אחד שקוע ב"למה הוא לא אכל את זה, ולמה היא גמרה לי את כל הקוטג' , ואמא תגידי לו ואמא היא מציקה לי"
תענוג.
כדי להתאוור מכל זה, אשמח לטפל בתוכן שלכם במסירות.
וכן, אפשר להיפגש על כוס קפה. בבית קפה אמיתי (-:
אושרת 052-3792336
בפייסבוק "חוויה במילה הכתובה"
Comments